איש ואישה אחת

איש ואישה אחת - תכניה מלאה

פרויקט תיאטרוני יוצא דופן – בעקבות הסיפור העממי

בשנת 1912 יצא אנסקי עם משלחת אתנוגרפית למסע  בשבעים ישובים יהודיים במזרח אירופה, ומטרתו – שאליה התייחס כשליחות מקודשת – הייתה לאסוף סיפורים, שירים ופתגמים מחיי הקהילות היהודיות.

בשנת 1955, שבע שנים אחרי קום המדינה, פרופסור דב נוי ייסד בחיפה את ארכיון הסיפור העממי בישראל – אסע"י.

כידוע, שנות ה-50 היו שנים של עלייה המונית לישראל, והיהודים שהגיעו ממזרח וממערב הביאו איתם מסורות שונות. החשש שליווה את פרופ' נוי ושותפיו מעסיק ומטריד אותי עד היום – שמא חלק גדול מתרבותם של העולים ייעלם במפגש עם התרבות הישראלית .

מדיניות הממסד דגלה שנים ארוכות בקיבוץ גלויות ובכור ההיתוך, השולל את מסורת הגולה; אבל מול הדרך העקבית הזאת, שהנחיל בן גוריון והממסד בראשותו, ניצבו זרמים חזקים בחברה הישראלית, והיום הם צפים ועולים, לעיתים נדמה כאילו בתור עונש על חטא קדמון (ריבוי מפלגות עדתיות), אבל לעיתים בתור יצירות אמנות השואבות את ביטוין מן השילוב בין עבר להווה.

לאחרונה, בעקבות עבודת העיבוד והבימוי לסיפורי שלום עליכם (בהצגה "עירם של האנשים הקטנים"), עסקנו במחקר מעמיק של סיפורים יהודיים ממזרח אירופה. מובן שהגענו גם לסופר י.ל. פרץ, שהעמיד את הפולקלור היהודי בחזית ופנה לאסוף את כל שירי העם ביידיש.

 זה היה בשבילנו מחקר מעמיק ומשנה חיים.

במהלך השנה האחרונה המשכנו בקריאה אובססיבית של סיפורי עם, והגענו לסיפורים יהודיים מארצות ערב ולסיפורים ערבים מארצות ערב ומפלשתינה. שנים רבות אנחנו מביטים בתרבותם של הפלשתינאים תושבי ישראל. הכל מתחיל מסקרנות אינטלקטואלית, ומתפתח לעמדה חברתית-תרבותית. זהו ניסיון אמיתי לתת במה שווה לשתי תרבויות ולשתי שפות. 
ומכיוון שאמנים ואנשי תיאטרון אנחנו – מחפשים ומוצאים את החומרים הנכונים להביע תפיסת עולם המושתתת על שורשים תרבותיים ולא על אקטואליה חדשותית. גם כאן, מחלחלת בנו החרדה לאובדן של תרבות שלמה, של מסורת סיפורים. 
הסיפור העממי הוא סיפור המעוגן במסורת, אבל הוא משתנה ומתחדש בפי המספרים השונים, שכן הוא מסופר לקהלים שונים ובהקשר שונה.
הגיע זמננו לספר את הסיפורים האלו לקהל צופי התיאטרון בארץ ובעולם.

תיאור תהליך העבודה:

* קריאה וסקירה של כל הסיפורים שסופרו בעל-פה: מתוך כ-23 אלף סיפורים שנמצאים בארכיון הסיפור העממי נבחרו בשלב ראשון כ-1000, לפי ארץ המקור: מרוקו, טוניס, לוב, עירק, תימן, פרס, וארץ ישראל.
- חשוב לציין שיש להתרכז באזורים ספציפיים, בשל הצורך האמנותי לייצר דימוי חזותי מרכזי אחד. 
* בחירת 100 סיפורים בערך, בעלי מבנה ברור היכול לעבור עיבוד לבמת התיאטרון ולשמש מוטיב מרכזי באירוע התיאטרוני.

* התמקדות בנושא:
שני החלקים הראשונים של הערב יעסקו בסיפורי אהבה, החושפים מסורות שונות, וביחסי כוחות בין גבר-אישה.
החלק השלישי יעסוק בסיפורים על חיות.
החלק הרביעי יעסוק בסיפורים על יחסי יהודים-ערבים – כאן ובארצות המוצא.

* סינון נוסף של הסיפורים הטובים ו/או המתאימים ביותר מביא אותנו כיום ל-30 סיפורים בערך.