ביוגרפיה

אופירה הניג נולדה בקיבוץ רוחמה בדרום הארץ לבת עמי ונתן הניג, לה אח ואחות גדולים ממנה. שפת האם היא גרמנית ושפת האב היא הונגרית. ההורים הגיעו לישראל ב-1946. בהיותה בת שנתיים עברו הוריה לשכונת ג'סי כהן בחולון, שם גדלה.

היא לא נהגה ללכת לתיאטרון כילדה ונחשפה לראשונה בצורה רצינית לתיאטרון בטיול מקרי לברלין בשנות השמונים, שם גילתה תיאטרון בעל תפישה אינטלקטואלית ואסתטית ייחודית. מששבה לישראל הלכה אופירה הניג ללמוד במגמת בימוי בבית הספר לאומנויות הבמה בסמינר הקיבוצים וסיימה את לימודיה כעבור שלוש שנים בשנת 1986. שם למדה אצל חנן שניר, אסתר איזיביצקי, שמעון לוי, אליקים ירון ועתי ציטרון. בשנה השלישית ללימודיה גרי בילו צפה בתרגיל בימוי שלה והזמין אותה לביים בבית צבי. בבית צבי היא ביימה כמה הצגות, בהן "בית ברנרדה אלבה" מאת פדריקו גרסיה לורקה, "הסוחר מוונציה" מאת ויליאם שקספיר ו"אקווס" מאת פיטר שייפר. בשנת 1987 השתתפה בסדנת בימוי עם הבמאי הגרמני פיטר שטיין, מטעם מכון גתה בתל אביב, בתיאטרון השאוביהנה.

בשנת 1989 השתתפה בסדנת כתיבה ובימוי בתיאטרון רויאל קורט, על מלגה מטעם הקונסוליה הבריטית. בדצמבר 1988, בפרימיירה של "אקווס" נכחו מנהל פסטיבל מוסקבה שהזמין את ההצגה לפסטיבל ועמרי ניצן שהזמינה לביים בהבימה. בהיותה בת 28 מונתה לבמאית הבית של תיאטרון הבימה, תפקיד בו כיהנה במשך ארבע שנים (1993-1989). בו ביימה בין השאר את "ביבר הזכוכית" מאת טנסי וויליאמס, "היפוליטוס" מאת אוריפידס ואת "בשפל" מאת מקסים גורקי. בשנת 1989 לימדה הניג באקדמיה הרוסית לאומנויות התיאטרון "גיטיס" במוסקבה, ממנה הגיע הגרעין המייסד של להקת גשר. בשנת 1992 ביימה את האופרה "הבן האובד" באופרה הצעירה של מוסקבה.

אחרי הבימה ביימה כפרילאנסרית בתיאטראות שונים, בהם החאן ובאר-שבע. ב-1995 נסעה לניו יורק להשתלמות בבימוי אופרה, בסיוע מענק שניתן לה מטעם קרן שרת אמריקה ישראל. ב-1996 הייתה ממייסדי מרכז הפרינג' בתל אביב.

בשנים 2001-1996 כיהנה אופירה הניג כמנהלת אמנותית של תיאטרון החאן. שתיים מההצגות שביימה באותה עת זכו בפרס התיאטרון הישראלי: "השחף" מאת אנטון צ'כוב ו"השיבה למדבר" מאת ברנאר-מארי קולטס לשנת 2000/1.

ב-2001 כשעבדה על בימוי "פרגודים" הזמינה את השחקן הפלסטיני טאהר נג'יב, לשחק בהצגה. נג'יב טס לארץ מפריז בה התגורר, היה זה יום לאחר ה-11 בספטמבר, על התלאות שעבר בדרך כתב את המחזה "בטווח יריקה". זו הייתה הצגת יחיד בכיכובו של ח'ליפה נאטור, עליה עבדה בצוותא עם התאורן ג'קי שמש. ההצגה זכתה במקום הראשון בתיאטרונטו. פיטר ברוק שהיה אורח פסטיבל ישראל צפה בהצגה והתלהב. מאותו רגע הם הסתובבו במשך שנתיים עם ההצגה ברחבי תבל והניג עבדה לצידו של פיטר ברוק בתיאטרון בוף דה נור בפריז.

הניג שימשה מנהלת אמנותית של פסטיבל ישראל בתחומי תיאטרון, מחול ויצירה ישראלית (2004-2001). אחר-כך מנהלת אמנותית של תיאטרון המעבדה (2006-2004).

תפקידה הניהולי האחרון היה המנהלת האמנותית של תיאטרון אנסמבל הרצליה (2011-2007). עם כניסתה לתפקיד הפכה אותו ממקום שעובד על פרויקטים לאנסמבל שחקנים קבוע. בתקופתה התיאטרון עבר מבית חיל האוויר שהיה משכנו הזמני וקיבל מבנה קבוע במרכז העיר הרצליה. בשנותיה בהרצליה עבר סגנון הבימוי שלה תמורה, היא מיעטה להשתמש בתפאורה ותלבושות והעמידה את השחקן והטקסט במרכז, בהשראתו של פיטר ברוק. ב-2011 היא נתבקשה לשנות את הקו האמנותי של הרפרטואר, בטענה שהצגותיה לא הביאו די קהל ושהן עול על הקופה הציבורית ולבסוף התפטרה.

בשנים האחרונות הניג יוצרת פרוייקטים בינלאומיים בשיתוף פעולה עם תיאטרונים ופסטיבלים, בברלין. 

---

לאורך השנים הניג לימדה בבית הספר לתיאטרון חזותי (2004-2001), בסמינר הקיבוצים (1989-1987) וברמאללה. ביימה בבתי הספר לאמנות הבמה סמינר הקיבוצים ובית צבי.

החל מאוקטובר 2011, היא מלמדת בחוג לתיאטרון, הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל אביב, במעמד פרופסור חבר. שם ייסדה את המסלול לבימוי.

בשנים 1996- 2007 חייתה בירושלים, שם הכירה את בן זוגה לחיים, המשורר והמתרגם שמעון בוזגלו, ובשנים האחרונות הם חיים בדאלית אל כרמל.

הצגות אחרונות

נורא אנושי


המלכה ציוותה עליו לשכוח


שש דמויות מחפשות מחזאי


עבודה בתהליך

נורא אנושי

קונספט ובימוי: אופירה הניג

משתתפים:
ח'ליפה נאטור, יואב הייט, קרן צור, עטאללה טאנוס, מאיה אומיה קיש, עביר לאון, עדן ראבוס, נעמי יעיש בן אוזיליו, וואל חמדון, עמית שני אשכנזי

תאורה: הנינג שטרק

https://www.habait-theatre.org.il/he/821

 

ביקורות

״נורא אנושי״ בברלין

 

בכורה עולמית, ברלין: אפריל 2024: https://tak-berlin.de/node/1559


עבודות עתידיות

2025

הקונצרט (הגרמני) שלי

2026

אנטיגונה (בשפה הערבית)